בלוג עורכי דין

בבית המשפט העליון

רע"א 7451/09

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:
אבינועם מזומן

נ ג ד

המשיבים:
1. אליק רון בע"מ
2. הבנק הבינלאומי הראשון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 5.7.09 בתיק ע"א 3210-11-07

בשם המבקש: בעצמו

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 5.7.09 בתיק ע"א 3210-11-07, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת קרלינסקי) מיום 19.9.07 בתיק א' 1122/06.

ב. בשנת 1997 שכר המבקש דירה מהמשיבה 1. בחודש ינואר 1999 שלח המבקש למשיבה שיק (על סך 11,736 ₪) בדואר רגיל. השיק לא הגיע למשיבה, נפדה על ידי אדם אחר – והמבקש נאלץ לשם את שכר הדירה בשנית. בנוסף, לאחר שהמבקש הפר את הסכם השכירות חילטה המשיבה סך 24,000 ₪ מכספי הערבות הבנקאית – לפי החלטת בית משפט השלום (בש"א 3302/99), שערעור שהוגש עליה (ע"א 3054/99) נדחה (להלן ההליך הראשון). בשנת 2006 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה 1 ונגד הבנק בו ניהל המבקש את חשבונו (המשיב 2), בה נדרשה השבה של סכום השיק נוכח התרשלותם. המשיבה נתבעה להשיב גם את כספי הערבות שחילטה.

ג. ביום 19.9.07 דחה בית משפט השלום את התביעה. נקבע, כי לפי פסיקת בית משפט זה (ובין היתר רע"א 2115/00 מיה תבליני החים ירושלים נ' בנק לאומי (לא פורסם); ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי, פ"ד נה(4) 83) סחירות השיק לא הוגבלה כדין. עוד נקבע, כי המשיב לא התרשל, וכי אין לייחס אשמה למשיבה. בכל הנוגע להשבת הערבות נקבע, כי המבקש לא הצביע על פגמים בכריתת החוזה, כי הוא "לא עשה מאמץ כלשהו להוכיח כי קיים את הוראות הסכם השכירות", ולפיכך כי אין עילה להשבת הערבות שחולטה. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 5.6.09) בעיקר בקביעה, כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום.

ד. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה דנא. בין היתר נטען, ככל שעלה בידי להבין, כי לא היה מקום להסתמך על ההחלטות בהליך הראשון בכל הנוגע לחילוט הערבות. עוד נטען, כי בתי המשפט התעלמו מטענות המבקש בדבר "חוסר תום לב, הטעיה ועושק" שנפלו בכריתת חוזה השכירות, כי שגה בית משפט השלום בקבעו שהטענות לא נזכרו בכתב התביעה, ולבסוף – כי בנסיבות אכן נפלו פגמים בכריתת החוזה, ובין היתר נוצל מצב קשה בו היה המבקש מצוי אותה עת. נטען, כי המשיב הפר חובות אמון כלפי המבקש, והמשיך להתרשל גם אחרי שהמבקש דיוח על גניבת השיק. עוד נטען, כי בהתאם להוראות שונות בפקודת השטרות אסור היה לבנק בו הופקד השיק לכבדו – שכן מדובר בשיק שסחירותו הוגבלה ושנרשם בו היסב מגביל – והיה על המשיב לאכוף זאת. כן הוזכר, כי המשיב לא הצליח להציג את השיק המקורי.

ה. לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. עם כל ההבנה לאי הנחת של המבקש, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), ואין המקרה דנא בא בגדרים אלה. ראשית, בכל הנוגע לשאלות בדבר סחירות השיק, המבקש מפנה לסעיפים שונים בפקודת השטרות, אך אינו מתייחס לפסיקת בית משפט זה (שנזכרה בפסק דינו של בית משפט השלום), ואינו מצביע על פגמים ביישומה בעניינו. עוד נזכיר, כי גם יישום שגוי של הלכות קיימות (ואינני אומר כי כך היה) אינו מצדיק בהכרח מתן רשות ערעור (רע"א 2470/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' לוי (לא פורסם); רע"א 1261/07 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (לא פורסם)).
ו. בכל הנוגע לפגמים בכריתת החוזה, המדובר בעניין עובדתי שאינו מצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)), אך נזכיר כי בית משפט השלום התייחס להיעדרה של תשתית עובדתית לטענה, ולקושי המתעורר נוכח העלאתה שנים רבות לאחר כריתת ההסכם. ולבסוף, קביעות בתי המשפט לגבי חילוט הערבות אינן מבוססות באופן בלעדי על ההחלטות בהליך הראשון; בית משפט השלום אף קיבל את עמדת המבקש, לפיה החלטות אלה אינן יוצרות מעשה בית דין. ברם, החילוט אושר לגופו של עניין, ובין היתר בקביעה "התובע לא עשה מאמץ כלשהו להוכיח, כי קיים את הוראות הסכם השכירות או כי ההפרה הנ"ל מצידו לא הקימה לנתבעת את הזכות להפעלת הערבות" (פסקה 18 לפסק דינו של בית משפט השלום).

ז. בסופו של יום, אין הבקשה באה בגדרים המצומצמים של הלכת חניון חיפה ואין בידי להיעתר לה.

ניתנה היום, כ"ח באלול תש"ע (7.9.10).